חברה לביטוח בע"מ נ' דראושה ואח'

החלטה

בפני בקשת הנתבעת מס' 2 (להלן – "הנתבעת") לקבוע, כי כתב התביעה לא הומצא לה כדין.

לטענת הנתבעת הומצא לה כתב התביעה באמצעות הדואר למשרדיה שבעיר רמאללה, וזאת בעוד שעל פי הוראת סעיף 3 לצו שעת חירום (יהודה והשומרון וחבל עזה – שיפוט בעבירות ועזרה משפטית) (שטחי המועצה הפלסטינית – עזרה משפטית בענינים אזרחיים), תשנ"ט-1999 (להלן – "הצו") היה על התובעת להמציאו באמצעות הממונה כהגדרתו בצו.

הנתבעת פנתה אל בא כוח ישראלי, הדובר הן עברית והן ערבית (כעולה מסעיף 3 לתצהיר התומך בבקשה) והסמיכה אותו לייצגה בהליך דנן. יובהר, כי ייפוי הכח שניתן לבא כוחה הנתבעת סויג, בשלב זה, לייצגה אך בסוגיית ההמצאה.

דין הבקשה להידחות.

אמנם בהתאם להוראת סעיף 3 לצו יש להמציא כתבי בי דין באמצעות הממונה. ברם, להוראות סימן א' בפרק ל"ב לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 (להלן – "התקנות"), לרבות תקנה 475(3) לתקנות, הכלולה בסימן א' הנ"ל, תחולה מקבילה להוראות הצו. ראו: רע"א 9048/07 הרשות הפלסטינית נ' גולדמן (פורסם במאגרים) – פסקה 13 ואילך לפסה"ד.

ניתן לטעון, כי הקביעה לפיה המצאה בהתאם לסימן א' הנ"ל עלולה במידת מה לרוקן מתוכן חלק מהוראות סעיף 3 לצו. כך לדוגמא דרישת סעיף 3(ב) לצו, כי כתב הבי דין יומצא בצירוף תרגום מאושר לשפה הערבית עלולה להיות מסוכלת באם יומצא כתב הבי דין בהתאם להוראת סימן א' בפרק ל"ב לתקנות, ללא התרגום. יחד עם האמור, דרישת התרגום נועדה להגשים תכלית מעשית, קרי – לאפשר לבעל הדין שמקום מושבו ביהודה ושומרון להבין את הכתוב בכתב הבי דין שהומצא לו ולאפשר לו לנהל את ההליך השיפוטי בישראל. במקרה דנן דומה, כי המצאת כתב התביעה באמצעות הדואר לא סיכלה תכלית זו, שכן התובעת הבינה שעליה לפנות בעניין אל עורך דין, הפועל בישראל וחזקה עליו שהבהיר לה את מהות התביעה ואת שעליה לעשות. השוו לפסקה 17 ברע"א 9048/07 הנ"ל.

לא זו אלא אף זו, שבפסיקת בתי המשפט נשמעה אף הגישה שאופן ההמצאה, מקום הוכח ביצועה בפועל, הינו עניין טכני גרידא ואין מקום לדקדק בדרך ביצוע ההמצאה מקום שכאמור, אין חולק שכתב הבי דין הומצא. ראו: רע"א 8402/03 Raytheon Company נ' אשבורן (פורסם במאגרים); בש"א (מחוזי חיפה) 6422/05 ICC Handels A.G נ' בנק לאומי (פורסם במאגרים).

בשולי הדברים יאמר, כי הנתבעת טענה בעבר טענה זהה, בהליך אחר בו נתבעה וטענתה נדחתה בהחלטת כב' השופט שמיע מיום 26.1.09 אשר ניתנה במסגרת ת.א. (שלום י-ם) 19522/08.

ספק אם רשאית הנתבעת לשוב ולהעלות טענה, אשר נדחתה בנסיבות זהות בהליך אחר.

אשר על כן נדחית הבקשה נדחית.

הנתבעת תישא בהוצאות התובעת בסך 1500 ₪.

ניתנה היום, י"ח כסלו תשע"א, 25 נובמבר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: